לפי המסורת הרומית, הרומאים גירשו את מלכם האחרון ובחרו שלא יהיה עוד מלך. במקומו נבחרו כל שנה שני קונסולים, שעמדו בראש המדינה יחד, כדי שאף אדם אחד לא יחזיק בכל הכוח. הסנאט ייעץ, השפיע מאוד על ההחלטות וניהל את מדיניות החוץ. בתקופת הרפובליקה התרחבה רומא, כבשה את איטליה ואחר כך ארצות רבות סביב הים התיכון.
ככל שרומא גדלה, גברו המאבקים על השלטון. מצביאים חזקים, ובראשם יוליוס קיסר, צברו כוח רב. אחרי מותו ומאבק בין יורשיו עלה אוקטביאנוס — אוגוסטוס — והרפובליקה הפכה בפועל לאימפריה שנשלטה בידי קיסרים.
המילה ״רפובליקה״ באה מלטינית ופירושה בערך ״עניין הציבור״. גם היום מדינות רבות נקראות רפובליקות — מדינות שאין בראשן מלך. טעות נפוצה היא לחשוב שהרפובליקה הרומית הייתה דמוקרטיה כמו של היום: העשירים והאצילים החזיקו בה בהרבה יותר כוח, ונשים ועבדים לא הצביעו.