במדבר יורד מעט מאוד גשם, ולכן כמעט אין בו צמחים. אבל במקומות מסוימים מים מגיעים מתחת לאדמה, ממקום רחוק או מגשם שירד לפני זמן רב, ויוצאים במעיין או קרובים מאוד לפני הקרקע. סביב המים האלה נוצר נווה מדבר — כתם ירוק עם עצי תמר, שיחים ולפעמים שדות, באמצע היובש.
במשך אלפי שנים נאות המדבר היו חיוניים לאנשים במדבר. שיירות של סוחרים עברו מנווה לנווה כדי למלא מים ולנוח, ונוודים נדדו עם העדרים בין מקורות מים ומרעה. סביב נאות מדבר גדולים צמחו כפרים ואפילו ערים. בישראל, עין גדי שליד ים המלח היא דוגמה מוכרת: מעיינות ומפלים באמצע המדבר, שבהם חיים יעלים ושפני סלע.
טעות נפוצה, בעיקר מסרטים מצוירים, היא לחשוב שנווה מדבר הוא תמיד אגם קטן עם עץ דקל אחד. נאות מדבר יכולים להיות גדולים מאוד, עם יישובים, מטעים ושדות. ועוד טעות: לבלבל בין נווה מדבר לבין פטה מורגנה — תעתוע ראייה שבו האוויר החם גורם לראות ״מים״ שאינם קיימים.