מה מזיז את כל האוקיינוס
המילה ״צונאמי״ באה מיפנית ופירושה ״גל נמל״ — דייגים חזרו לנמל ומצאו אותו הרוס, אף שבלב ים לא הרגישו כלום. רוב הצונאמים נוצרים מרעידת אדמה חזקה מתחת לקרקעית הים: חלק מהקרקעית מתרומם או שוקע בבת אחת, ודוחף את כל עמוד המים שמעליו. צונאמי יכול להיווצר גם ממפולת גדולה של סלעים לים, מהתפרצות הר געש ולעיתים רחוקות מאוד מפגיעת אבן מהחלל.
דמיינו שאתם מרימים לרגע את קרקעית האמבטיה: כל המים זזים, לא רק השכבה העליונה. זה ההבדל בין צונאמי לגל רגיל, שבו רק פני המים מתנועעים ברוח.
מהיר בלב ים, ענק ליד החוף
בים העמוק הצונאמי נע מהר להפליא — כ־700 קילומטרים בשעה ויותר, כמו מטוס סילון — אבל הגובה שלו שם קטן, לפעמים פחות ממטר, וספינות לא מרגישות אותו. כשהוא מתקרב לחוף והים נעשה רדוד, הגל מאט, המים ״נערמים״, והגובה שלו גדל — לפעמים לעשרה מטרים ויותר.
צונאמי הוא לא גל אחד אלא כמה גלים, שביניהם עשרות דקות. הגל הראשון הוא לא תמיד הגדול ביותר, ולכן מסוכן לחזור לחוף אחרי שהגל הראשון נסוג. המים גם לא רק ״מכים״ — הם ממשיכים לזרום פנימה ליבשה ומושכים איתם חפצים כבדים.
צונאמים שהעולם זוכר
ב־26 בדצמבר 2004 התרחשה רעידה במגניטודה של כ־9.1 מול אינדונזיה. הצונאמי שנוצר פגע בחופי כ־14 מדינות סביב האוקיינוס ההודי, ולפי ההערכות נהרגו יותר מ־200 אלף בני אדם. אחד הדברים העצובים היה שבאוקיינוס ההודי לא הייתה אז מערכת התרעה; מאז הקימו אחת.
ב־2011 פגע ביפן צונאמי אחרי רעידה במגניטודה של כ־9. יפן מוכנה מאוד לצונאמים, ובכל זאת הגלים גברו על חלק מהחומות שנבנו להגנה. הסיפורים האלה לימדו את העולם שתי מסקנות: להתרחק מהחוף מיד, ולא לסמוך רק על חומות.
סימני אזהרה ומה עושים
יש שלושה סימנים שבגללם בורחים מהחוף מיד, בלי לחכות להודעה: רעידת אדמה חזקה כשנמצאים ליד הים; הים שנסוג פתאום ומשאיר קרקעית חשופה, דגים ואבנים; ושאגה חזקה שמגיעה מהים. ילדים לפעמים רצים לאסוף צדפים כשהים נסוג — זו בדיוק הטעות המסוכנת.
לפי הנחיות פיקוד העורף, כשיש חשש לצונאמי מתרחקים מהחוף פנימה, לפחות קילומטר, או עולים לקומה רביעית ומעלה בבניין חזק וקרוב. בחופי ישראל יש שלטים שמסמנים את כיוון הבריחה. צונאמי בים התיכון נדיר בהרבה מאשר באוקיינוס השקט, אבל הוא קרה בהיסטוריה, ולכן כדאי לדעת מה לעשות.