שפה עם שם של קבוצת קומיקאים
פייתון נוצרה בידי מתכנת הולנדי בשם חידו ואן רוסום, שפרסם את הגרסה הראשונה שלה ב־1991. למרות השם, היא לא נקראה על שם הנחש: ואן רוסום אהב סדרת טלוויזיה קומית בריטית בשם ״מונטי פייתון״, ובחר שם קצר ומעט מסתורי. המטרה שלו הייתה שפה שקל לקרוא — שקוד בה ייראה ברור גם למי שלא כתב אותו.
היום משתמשים בפייתון כמעט בכל תחום: בניית אתרים, ניתוח מידע במדע וברפואה, בינה מלאכותית, משחקים פשוטים, אוטומציה של משימות משעממות ועוד. בבתי ספר רבים בעולם, וגם בישראל, היא שפה ראשונה ללימוד. כדי לכתוב פייתון צריך תוכנה שמריצה אותה — אפשר להתקין אותה במחשב באישור של הורה, ויש גם אתרים שמריצים פייתון ישר בדפדפן.
התוכנית הראשונה
המסורת אצל מתכנתים היא שהתוכנית הראשונה בכל שפה מציגה ״שלום עולם״. בפייתון זו שורה אחת: print("שלום עולם"). מריצים — והמשפט מופיע על המסך. הטקסט שבין המירכאות נקרא מחרוזת, ואפשר לשים בה כל דבר, גם בעברית.
פייתון היא גם מחשבון מצוין. print(2 + 3) מציג 5. כוכבית היא כפל: print(6 * 7) מציג 42. קו נטוי הוא חילוק: print(10 / 4) מציג 2.5. שני קווים נטויים נותנים חילוק בלי שארית: print(7 // 2) מציג 3, וסימן האחוז נותן את השארית: print(7 % 2) מציג 1. שתי כוכביות הן חזקה: print(2 ** 10) מציג 1024. שימו לב שבתוך print מספרים כותבים בלי מירכאות.
משתנים, קלט ורשימות
כדי לשמור מידע יוצרים משתנה: age = 11 שומר את המספר 11 במשתנה age. אפשר לבקש מהמשתמש קלט: name = input("מה שמך? ") ואז print("שלום " + name). ואם רוצים לשמור הרבה ערכים יחד, משתמשים ברשימה, שכותבים בסוגריים מרובעים: fruits = ["תפוח", "בננה", "ענב"].
כל פריט ברשימה נמצא במקום ממוספר שנקרא אינדקס, והספירה מתחילה מ־0. לכן print(fruits[0]) מציג ״תפוח״, ו־fruits[2] הוא ״ענב״. len(fruits) מחזיר את מספר הפריטים — 3. כדי להוסיף פריט כותבים fruits.append("מנגו"), ועכשיו יש ברשימה ארבעה פריטים. ואפשר לעבור על כל הרשימה בלולאה: for f in fruits: print(f) מציג כל פרי בשורה משלו.
כללים חשובים
הכלל המיוחד ביותר בפייתון הוא הזחה — רווחים בתחילת שורה. אחרי שורה שנגמרת בנקודתיים, כמו if, for או def, השורות שבתוך הבלוק חייבות להתחיל בכמה רווחים, בדרך כלל ארבעה. בשפות אחרות משתמשים בסוגריים מסולסלים כדי לסמן בלוק; בפייתון — ברווחים. אם ההזחה לא אחידה, פייתון תציג הודעת שגיאה. זה מעצבן בהתחלה, אבל זה מכריח את כולם לכתוב קוד מסודר.
עוד כללים: פייתון מבדילה בין אותיות גדולות לקטנות, ולכן Print לא יעבוד, רק print. סוגריים ומירכאות תמיד באים בזוגות. ושורה שמתחילה בסולמית (#) היא הערה — המחשב מדלג עליה, והיא נועדה לבני אדם: # כאן מחשבים את הניקוד. מתכנתים טובים כותבים הערות שמסבירות למה הקוד עושה משהו, כדי שגם בעוד חודש יבינו אותו.