מוצאה של המיינה בהודו ובארצות השכנות. בני אדם העבירו אותה לארצות רבות, וגם בישראל היא התחילה להתפשט לפני כמה עשורים, ככל הנראה מציפורים שברחו מכלובים. במעוף רואים אצלה כתמים לבנים בולטים בכנפיים.
המיינה חכמה, רועשת ומסתגלת לכל דבר. היא מקננת בחורים — בעצים, בקירות ובתיבות — ולפעמים מגרשת מהם ציפורים מקומיות ואפילו עטלפים. היא אוכלת חרקים, פירות, זרעים ושאריות מזון.
בספירת ציפורי הגינה של 2025 המיינה הייתה במקום השני בכל הארץ, ובמרכז הארץ — במקום הראשון. החוקרים עוקבים אחרי ההתפשטות שלה ובודקים איך היא משפיעה על הציפורים המקומיות.

