השם בא מאנגלית: Deep — מ״למידה עמוקה״, ו־Fake — זיוף. מערכות כאלה לומדות מתמונות והקלטות של אדם איך הוא נראה ונשמע, ואז יכולות ״להלביש״ את הפנים או הקול שלו על סרטון אחר. לפעמים התוצאה משכנעת מאוד.
יש שימושים לגיטימיים לטכנולוגיה דומה, כמו אפקטים בסרטים כשכולם יודעים ומסכימים. אבל דיפפייק יכול לשמש להפצת שקרים, להטעיית אנשים, להונאות ולפגיעה באנשים — גם בילדים. יצירה או הפצה של דיפפייק שפוגע במישהו היא מעשה פוגעני, ובמקרים רבים גם עבירה על החוק.
טעות נפוצה היא לחשוב שתמיד אפשר לזהות דיפפייק לפי סימנים כמו מצמוץ מוזר או שפתיים שלא מתאימות לקול. סימנים כאלה עוזרים לפעמים, אבל הזיופים משתפרים. לכן הדרך הטובה ביותר היא לשאול מאיפה הסרטון הגיע, לבדוק אם מקורות אמינים מדווחים עליו, לא להפיץ הלאה — ולספר למבוגר אם נתקלנו בזיוף שפוגע במישהו.