חוברת עבודה בתנ״ך לכיתה ג׳ — ספר שמות

בני ישראל גרו במצרים והיו רבים מאוד. פרעה, מלך מצרים, פחד מהם. הוא שם עליהם עבודה קשה, ואחר כך ציווה להשליך ליאור כל בן שנולד לעברים.

באותם ימים נולד בן לאישה מבית לוי. בהמשך התורה מספרת ששמה יוכבד. היא הסתירה את התינוק שלושה חודשים. כשלא יכלה להסתיר אותו עוד, הכינה תיבה מגומא, מרחה אותה בחומר ובזפת, שמה בה את הילד והניחה אותה בין קני הסוף על שפת היאור. אחותו עמדה מרחוק לראות מה יקרה לו.

בת פרעה ירדה לרחוץ ביאור וראתה את התיבה. היא פתחה אותה, ראתה ילד בוכה וריחמה עליו. האחות הציעה להביא מינקת עברייה, והביאה את אמו של התינוק. כשהילד גדל, הביאה אותו אמו לבת פרעה. בת פרעה קראה לו משה, כי אמרה: ״מן המים משיתהו״.

משה גדל וברח ממצרים לארץ מדין. שם התחתן עם צפורה, בת כהן מדין, ורעה את הצאן של יתרו חותנו.

יום אחד הגיע משה עם הצאן אל חורב, הר האלוהים. הוא ראה סנה, שיח קוצני, בוער באש, אבל הסנה לא נשרף. משה אמר: ״אסרה נא ואראה״ — הוא רצה להבין למה הסנה לא נשרף.

ה׳ קרא לו מתוך הסנה: ״משה, משה!״ ומשה ענה: ״הנני״. ה׳ אמר לו לחלוץ את נעליו, כי המקום הוא אדמת קודש. משה הסתיר את פניו, כי פחד להביט.

ה׳ אמר שראה את הצער של בני ישראל במצרים, ושהוא שולח את משה אל פרעה כדי להוציא את העם. משה שאל: ״מי אנכי?״ — הוא חשש שלא יצליח. ה׳ הבטיח לו: ״כי אהיה עמך״, ואמר שאהרן אחיו ידבר יחד איתו.

אחרי המכה העשירית, מכת בכורות, פרעה הסכים לשלח את העם. בני ישראל יצאו ממצרים בחיפזון. לא היה להם זמן לחכות שהבצק יחמיץ, ולכן אפו מצות. ה׳ הלך לפניהם בעמוד ענן ביום ובעמוד אש בלילה.

אבל פרעה התחרט. הוא רתם את המרכבה שלו ורדף אחריהם עם צבאו. בני ישראל חנו ליד הים, ראו את המצרים מאחוריהם ופחדו מאוד. משה אמר להם: ״ה׳ ילחם לכם ואתם תחרישון״.

משה נטה את ידו על הים, וה׳ הוליך את הים ברוח קדים עזה כל הלילה. המים נבקעו, ובני ישראל עברו בתוך הים ביבשה. המים היו להם כמו חומה מימין ומשמאל. המצרים נכנסו אחריהם, והמים חזרו למקומם וכיסו אותם.

אז שרו משה ובני ישראל את שירת הים, ומרים הנביאה יצאה עם כל הנשים בתופים ובמחולות.

במדבר סין נגמר האוכל שהביאו ממצרים, ובני ישראל התלוננו. ה׳ אמר למשה: ״הנני ממטיר לכם לחם מן השמים״.

בבוקר הייתה שכבת טל מסביב למחנה. כשהטל עלה, נשאר על האדמה משהו דק, כמו כפור. בני ישראל לא ידעו מה זה, ושאלו זה את זה: ״מן הוא?״ — כלומר ״מה זה?״. מכאן בא השם מן. המן היה לבן כמו זרע גד, וטעמו כמו עוגייה דקה בדבש.

משה אמר: כל אחד יאסוף כמה שהוא צריך, עומר לכל אדם, ולא ישאיר ממנו עד הבוקר. היו שהשאירו — ובבוקר המן התליע והסריח.

ביום השישי ירד מן כפול, ״לחם משנה״, ובשבת לא ירד מן בכלל. כך כולם יכלו לנוח בשבת. בני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה, עד שהגיעו לארץ מיושבת.

בחודש השלישי אחרי היציאה ממצרים הגיעו בני ישראל אל מדבר סיני וחנו מול ההר. ה׳ אמר למשה שהעם יתכונן שלושה ימים ויכבס את הבגדים. משה שם גבול מסביב להר, כדי שאיש לא יעלה עליו.

ביום השלישי בבוקר היו קולות וברקים, ענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאוד. כל העם במחנה רעד. הר סיני עשן כולו, כי ה׳ ירד עליו באש.

אז דיבר ה׳ את עשרת הדיברות. הדיבר הראשון הוא: ״אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים״. בין הדיברות יש גם: לזכור את יום השבת, לכבד את אבא ואת אמא, לא לגנוב ולא להעיד עדות שקר.

אחר כך עלה משה אל ההר והיה שם ארבעים יום וארבעים לילה. ה׳ נתן לו שני לוחות אבן, לוחות הברית, כתובים באצבע אלוהים.

משה התעכב על ההר, והעם חשב שהוא לא יחזור. הם התאספו סביב אהרן ואמרו: ״קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו״. אהרן ביקש שיביאו את נזמי הזהב שלהם, ומהזהב עשה עגל. העם אמר: ״אלה אלהיך ישראל״. למחרת הקריבו קורבנות, אכלו, שתו וחגגו.

ה׳ אמר למשה לרדת, כי העם חטא. משה ירד מההר ובידיו שני הלוחות. כשהתקרב למחנה וראה את העגל ואת המחולות, כעס מאוד. הוא השליך את הלוחות מידיו ושבר אותם מתחת להר. אחר כך שרף את העגל וטחן אותו עד שנעשה דק.

משה התפלל על העם וביקש מה׳ לסלוח להם. ה׳ אמר לו לפסול שני לוחות אבן חדשים, כמו הראשונים. משה עלה שוב להר, ושוב היה שם ארבעים יום וארבעים לילה.

ה׳ אמר למשה: ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״. המשכן היה מקדש שאפשר לפרק ולהרכיב, כדי לקחת אותו בכל המסעות במדבר.

משה ביקש מהעם תרומה, וכל אחד הביא מה שליבו רצה: זהב, כסף, נחושת, בדים צבעוניים, עורות, עצי שיטים ושמן. העם הביא כל כך הרבה, שמשה הודיע בכל המחנה: מספיק, לא להביא עוד!

את העבודה הוביל בצלאל בן אורי בן חור, משבט יהודה, ואיתו אהליאב בן אחיסמך, משבט דן.

במשכן עמדו ארון העדות ובו הלוחות, ועל הכפורת שמעליו שני כרובים מזהב. היו בו גם השולחן ועליו לחם הפנים, והמנורה מזהב טהור עם שבעה נרות. כשהמשכן היה גמור, הענן כיסה את אוהל מועד, וכבוד ה׳ מילא את המשכן.

תעודת סיום

כל הכבוד ל־ ______________________

שסיים/ה את חוברת עבודה בתנ״ך לכיתה ג׳ — ספר שמות:
קראתי את סיפורי ספר שמות, סידרתי את עשר המכות, השלמתי פסוקים והכרתי את משה, אהרן ומרים.

⭐ ⭐ ⭐ ⭐ ⭐

כל הכבוד, אלופ/ת ספר שמות!

תאריך: ____________    חתימה: ____________