בשפת הקולולו המקומית קוראים לו ״מוסי־או־טוניה״ — ״העשן הרועם״. בעונת הגשמים ענן הרסס שלו מתנשא מאות מטרים ונראה ממרחק של עשרות קילומטרים, והרעש נשמע מרחוק. ב־1855 הגיע אליו החוקר הסקוטי דייוויד ליווינגסטון ונתן לו את השם ויקטוריה, על שם מלכת בריטניה. היום שני השמות משמשים יחד, וכך הוא רשום גם ברשימת המורשת העולמית.
המפל נופל לתוך ערוץ צר וארוך שנחצב לאורך סדקים בסלע הבזלת. במורד הנהר יש סדרה של ערוצים בזיגזג — כל אחד מהם היה פעם המקום של המפל, שנסוג לאחור במשך אלפי שנים. בעונה היבשה זורמים פחות מים, ובחלקים מהמפל אפשר לראות את קיר הסלע החשוף.