״נער אנוכי״
ירמיהו היה ממשפחה של כוהנים מהעיר ענתות, בנחלת שבט בנימין, לא רחוק מירושלים. הוא ניבא בימי המלכים האחרונים של יהודה — מימי יאשיהו ועד צדקיהו.
כשה׳ קרא לו להיות נביא, ירמיהו ניסה לסרב: ״לא ידעתי דבר, כי נער אנוכי״ — אני צעיר מדי ולא יודע לדבר. אבל ה׳ אמר לו לא לפחד, ושיהיה איתו. הוא הבטיח לעשות אותו חזק כמו עיר מבצר וכמו עמוד ברזל, מול כל מי שיתנגד לו.
ה׳ הראה לו מקל של עץ שקד. במשחק מילים יפה, ה׳ אמר שהוא ״שוקד״ — כלומר ער ומשגיח — לקיים את דבריו. השקד הוא העץ שפורח ראשון בסוף החורף, כאילו הוא ״מתעורר״ לפני כולם.
נביא שאיש לא רצה לשמוע
ירמיהו הזהיר שאם העם לא ישנה את דרכיו, בבל תכבוש את ירושלים. הוא השתמש בדוגמאות מוחשיות: פעם שבר כד חרס לעיני אנשים, ופעם הסתובב עם עול של עץ על צווארו, כמו של שוורים, כדי להראות שיהודה תהיה תחת שלטון בבל.
הרבה אנשים כעסו עליו. הם העדיפו לשמוע נביאים שאמרו שהכול יהיה בסדר. ירמיהו הוכה ונאסר, ולפעמים הרגיש בודד מאוד.
הסופר ברוך בן נריה כתב את דברי ירמיהו במגילה, וקרא אותם לפני העם. כשהמגילה הגיעה למלך יהויקים, הוא חתך אותה חלק אחר חלק ושרף אותה באש. ירמיהו לא ויתר — הוא הכתיב לברוך את הדברים מחדש.
בבור הטיט
בזמן המצור על ירושלים, שרים שכעסו על ירמיהו השליכו אותו לבור. לא היו בבור מים — רק טיט, בוץ — וירמיהו שקע בו.
מי שהציל אותו היה עבד־מלך הכושי, איש מבית המלך. הוא הלך אל המלך צדקיהו וביקש רשות להוציא את ירמיהו. הוא הוריד חבלים, וגם סחבות — בגדים בלויים — כדי לשים מתחת לבית השחי, שהחבלים לא יפצעו אותו. כך משכו את ירמיהו מהבור. אחר כך נשאר ירמיהו בחצר המטרה, מקום משמר בירושלים, עד שהעיר נכבשה.
זה פרט קטן ויפה בסיפור: מי שעזר לנביא לא היה מהשרים החשובים, אלא איש זר, שעשה מה שנכון וגם דאג שזה ייעשה בעדינות.
שדה בענתות — תקווה
דווקא בימי המצור, כשהיה ברור שהעיר עומדת ליפול, ירמיהו קנה שדה בענתות מבן דודו. הוא כתב שטר קנייה ושם אותו בכלי חרס כדי שיישמר ימים רבים. המסר: עוד יבוא יום שבו שוב יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת.
ירושלים ובית המקדש הראשון נחרבו בידי הבבלים, ורבים מהעם הוגלו לבבל. ירמיהו שלח לגולים מכתב: בנו בתים, נטעו גנים, הקימו משפחות ודרשו בשלום העיר שאתם גרים בה.
בספר ירמיהו יש גם פסוקי נחמה מפורסמים, על רחל המבכה על בניה, וההבטחה ״ושבו בנים לגבולם״. לפי המסורת, ירמיהו כתב גם את מגילת איכה, שקוראים בתשעה באב.