לפי הסיפור, ים סוף נקרע לפני בני ישראל והם עברו ביבשה, ואחר כך המים חזרו וכיסו את צבא מצרים שרדף אחריהם. בני ישראל, שרק לפני כמה ימים היו עבדים, פרצו בשירה. השירה מתארת את הים, את הסוסים והמרכבות שטבעו ואת התודה על ההצלה.
מרים, אחותם של משה ואהרן, הובילה את הנשים. היא לקחה תוף בידה, והנשים יצאו אחריה בתופים ובמחולות, והיא ענתה להן בשירה. זו אחת התמונות הראשונות בתנ״ך של שירה וריקוד בשמחה גדולה, ובזכותה מרים נזכרת כמנהיגה של שמחה ושל אמונה.
בספר התורה כתובה שירת הים בצורה מיוחדת, שנראית כמו קיר של לבנים. אומרים אותה בכל בוקר בתפילה, וקוראים אותה בתורה בשביעי של פסח — היום שבו לפי המסורת נקרע הים — וגם בשבת שנקראת ״שבת שירה״.