העובש שהציל מיליונים
מידע · כיתה ו׳ · 6 שאלות
לפני כמאה שנה, שריטה קטנה או פצע פשוט עלולים היו להפוך למחלה קשה. רופאים כבר ידעו שחיידקים גורמים לזיהומים, אבל כמעט לא היו בידיהם תרופות שמסוגלות להשמיד אותם בתוך גוף האדם. המצב הזה השתנה בזכות גילוי שהתחיל דווקא באי־סדר קטן במעבדה.
אלכסנדר פלמינג היה מדען סקוטי שעבד בבית חולים בלונדון וחקר חיידקים. בשנת 1928 יצא לחופשה, והשאיר על שולחן העבודה צלחות זכוכית שקופות שבהן גידל מושבות של חיידקים. כשחזר, התחיל למיין את הצלחות ולנקות אותן, ואז הבחין בדבר מוזר שאיש לא תכנן ואיש לא ציפה לו. ההבחנה הקטנה הזאת עתידה הייתה לשנות את עולם הרפואה כולו.
על אחת הצלחות צמח עובש, כתם ירקרק כמו זה שמופיע לפעמים על לחם ישן. צלחת שהעובש פלש אליה נחשבה בדרך כלל לניסוי שנכשל, ומדען אחר היה אולי זורק אותה, אבל פלמינג התבונן בה בעיון ושם לב שסביב העובש נוצרה טבעת ריקה: החיידקים שגדלו בשאר הצלחת לא שרדו בקרבתו.
פלמינג הסיק שהעובש מפריש חומר שהורג חיידקים. הוא גידל את העובש בכוונה, בדק את החומר שהוא מייצר ונתן לו שם: פניצילין, על שם סוג העובש. הוא פרסם את תוצאותיו, אבל נתקל בקושי גדול: היה קשה מאוד להפיק מהחומר כמות מספיקה ולשמור עליו יציב לאורך זמן. במשך כמה שנים כמעט לא התקדם המחקר, והגילוי המבטיח נשאר בעיקר על הנייר.
כעבור כעשר שנים חזרו אל הגילוי שני חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד שבאנגליה, הווארד פלורי וארנסט צ'יין, יחד עם צוות של עוזרים. הם מצאו דרכים לטהר את הפניצילין ולהפיק ממנו כמויות גדולות יותר, ובדקו אותו תחילה על בעלי חיים ואחר כך על בני אדם. התוצאות היו מרשימות: חולים שמצבם היה קשה החלו להחלים.
באותן שנים התנהלה מלחמת העולם השנייה, ורבים נפצעו בה. לכן הושקעו מאמצים גדולים בייצור פניצילין בכמויות עצומות, במפעלים מיוחדים. התרופה החדשה הצילה את חייהם של רבים מאוד, ומאז היא נחשבת לאחת התרופות החשובות בתולדות הרפואה.
בשנת 1945 קיבלו פלמינג, פלורי וצ'יין יחד את פרס נובל לרפואה. הגילוי פתח עידן חדש: מדענים החלו לחפש חומרים נוספים שפועלים נגד חיידקים, וכך נוצרה משפחה שלמה של תרופות שנקראות אנטיביוטיקה. חשוב לדעת שתרופות אלה פועלות נגד חיידקים בלבד, ולא נגד נגיפים כמו נגיף השפעת.
כבר בזמנו הזהיר פלמינג שאם משתמשים בתרופות כאלה בלי צורך, או לא משלימים את הטיפול כראוי, החיידקים עלולים להסתגל אליהן ולהפוך לעמידים. האזהרה הזאת נכונה גם היום, ולכן רופאים ממליצים ליטול אנטיביוטיקה רק כשיש בה צורך ולסיים את הטיפול כולו.
סיפור הפניצילין מלמד שגילויים גדולים אינם תמיד תוצאה של תוכנית מסודרת. לפעמים הם מתחילים במקרה, ולפעמים הם דורשים שיתוף פעולה בין חוקרים רבים לאורך שנים, אבל רק מי שמתבונן בסקרנות ובסבלנות מצליח להבין מה עומד מולו.