🤝 השכן החדש מקומה שלוש

כשמשפחת אזולאי עלתה מצרפת ועברה לגור בקומה שלוש, איתמר לא התלהב במיוחד. אמא ביקשה ממנו לעזור לבן שלהם, רפאל, שהיה אמור להצטרף לכיתה שלו. "הוא בקושי מדבר עברית," אמר איתמר, "על מה בדיוק נדבר?" 🔊

ביום הראשון ישב רפאל בפינת הכיתה ושתק. כשהמורה שאלה אותו שאלה, הוא הסמיק וענה במילה אחת. מסביבו דיברו כולם מהר וצחקו מבדיחות שהוא לא הבין. בהפסקה עמד ליד הקיר והסתכל על הילדים שמשחקים כדורגל. איתמר ראה אותו, והיסס. הוא חשב שאם יזמין אותו, אולי החברים שלו יצחקו. 🔊

בערב, במדרגות, ראה איתמר את רפאל יושב עם מחברת על הברכיים. רפאל צייר. איתמר הציץ, ונשאר פעור פה: זה היה ציור מדויק של כל השחקנים בקבוצה האהובה על איתמר, כל אחד עם התספורת והחולצה שלו. "וואו," אמר איתמר. רפאל חייך בפעם הראשונה. 🔊

הם לא היו צריכים הרבה מילים. רפאל צייר, איתמר אמר בעברית איך קוראים לכל דבר, ורפאל חזר אחריו. "כדור." "שער." "מסירה." כשרפאל טעה, איתמר לא צחק, אלא תיקן בעדינות. ורפאל לימד את איתמר איך אומרים "חבר" בצרפתית. 🔊

בהתחלה כמה ילדים באמת צחקו, כשראו את איתמר יושב עם רפאל בהפסקה. "מה, עכשיו אתה מדבר צרפתית?" שאל דניאל. איתמר רק משך בכתפיים. הוא גילה שהצחוק נגמר מהר, והחברות נשארת. 🔊

יום אחד הציע איתמר: "בוא נעשה חוברת קומיקס על הכיתה. אתה תצייר, אני אכתוב." החוברת עברה מיד ליד, וכולם רצו לראות איך צוירו. רפאל צייר את המורה כמלכה עם כתר של גירים, ואת השוער של בית הספר כאריה טוב לב. פתאום כולם רצו להכיר את רפאל. 🔊

בסוף השנה כתב רפאל חיבור קצר בעברית, עם כמה שגיאות קטנות, על "היום הראשון שלי בארץ". המורה ביקשה ממנו לקרוא אותו בקול. בשורה האחרונה כתב: "ביום הראשון לא הבנתי אף מילה. ואז מישהו לימד אותי שבשביל להיות חברים לא צריך מילים, רק לב פתוח." כולם הסתכלו על איתמר, והוא הרגיש שהלחיים שלו מאדימות. 🔊

איתמר חשב על היום ההוא בהפסקה, כשעמד והיסס. הוא שמח מאוד שלא ויתר. ובקיץ, כשמשפחת אזולאי נסעה לבקר את הסבתא בפריז, הגיעה לאיתמר גלויה מרפאל. היא הייתה כתובה בעברית, כמובן, וכמעט בלי שגיאות. 🔊