✉️ מכתב לעדי

שלום עדי, חברה יקרה, 🔊

כבר חודש שאת גרה באילת, ובכיתה עדיין יש כיסא ריק לידי. בכל בוקר אני מסתכלת עליו ומתגעגעת. אף אחד לא צוחק מהבדיחות הגרועות שלי כמו שאת צוחקת, ואף אחד לא יודע לבחור איתי ספרים בספרייה. אבל אני רוצה לספר לך משהו, ואני לא יודעת איך תרגישי. 🔊

בכיתה הכול כמעט כרגיל. המורה רינה עדיין פותחת כל בוקר בשיר, ובשבוע שעבר יצאנו לטיול בנחל. כל הדרך חשבתי כמה היית נהנית לקפוץ איתי על האבנים. 🔊

לפני שבועיים הצטרפה לכיתה ילדה חדשה בשם נגה. בהתחלה לא רציתי להכיר אותה. הרגשתי שאם אהיה חברה שלה, זה כאילו אני שוכחת אותך. בהפסקות היא ישבה לבד על הספסל וקראה ספר. ואז ראיתי שזה הספר על הדרקונים, זה שאנחנו קראנו יחד בקיץ. 🔊

ניגשתי אליה ושאלתי באיזה פרק היא נמצאת. בהתחלה היא ענתה בקצרה, כאילו חששה שאני צוחקת עליה. אבל כשסיפרתי שקראתי את הספר פעמיים, היא חייכה. התחלנו לדבר, ולא הפסקנו עד הצלצול. מתברר שהיא אוהבת לצייר, בדיוק כמוך, ושגם היא עברה דירה מעיר רחוקה. היא סיפרה שבחודש הראשון בבית הספר הקודם שלה גם היא ישבה לבד, ושזה היה קשה לה מאוד. 🔊

עכשיו אני מבינה משהו. זה שיש לי חברה חדשה לא אומר שאת חשובה לי פחות. הלב לא נגמר, הוא פשוט גדל. ואני מקווה שגם את מוצאת באילת מישהי שיושבת לידך. 🔊

סיפרתי לנגה עלייך, והיא אמרה שכשתבואי לבקר בחנוכה, היא רוצה לצייר איתך. אולי נקרא שלושתנו את הספר השני בסדרה? 🔊

תכתבי לי הכול: על בית הספר החדש, על הים ועל הדגים שראית. ואם קשה לך שם, תכתבי גם את זה. בשביל זה יש חברות. 🔊

מתגעגעת המון, 🔊

מאיה 🔊