🏀 המסירה של דניאל

דניאל היה השחקן הטוב ביותר בכיתה בכדורסל. הוא קלע כמעט מכל מקום במגרש, ובכל הפסקה כולם רצו להיות בקבוצה שלו. אבל לדניאל היה הרגל אחד: כשהכדור הגיע אליו, הוא כמעט אף פעם לא מסר אותו. הוא כדרר לבד עד הסל וניסה לקלוע בעצמו. בבית הוא התאמן כל ערב מול הסל שאבא תלה בחצר. 🔊

לקראת טורניר הכיתות של בית הספר חילקה המורה לספורט, רונית, את הכיתה לקבוצות. בקבוצה של דניאל היו גם אביב, שהיה חדש בכיתה, וגלי, שהייתה נמוכה אבל זריזה מאוד. לפני המשחק הזכירה רונית לכל הקבוצות: "כדורסל הוא משחק של חמישה שחקנים, לא של אחד." במשחק הראשון ניסה דניאל לעשות הכול לבד. היריבים הבינו את זה מהר, ושלושה מהם שמרו עליו כל הזמן. הקבוצה הפסידה. 🔊

אחרי המשחק ישב דניאל על הספסל, מאוכזב. רונית התיישבה לידו. "ראית מה קרה?" שאלה. "כששלושה שחקנים שומרים עליך, מישהו מהקבוצה שלך נשאר חופשי. הכוח שלך הוא לא רק לקלוע, אלא גם לראות את החברים שלך." דניאל משך בכתפיים. "אבל אם אמסור, אולי הם יחטיאו," אמר. רונית חייכה: "אולי. אבל גם אתה מחטיא לפעמים, ובכל זאת אנחנו נותנים לך לזרוק." 🔊

במשחק השני ניסה דניאל משהו חדש. כשהיריבים הקיפו אותו, הוא הרים את הראש וראה את גלי עומדת לבד ליד הסל. הוא מסר לה את הכדור, והיא קלעה והרימה את הידיים לשמיים בשמחה. אחר כך מסר לאביב, שקלע את הסל הראשון שלו בבית הספר החדש. אביב חייך חיוך גדול, והקבוצה כולה צעקה משמחה. 🔊

הקבוצה של דניאל לא זכתה בטורניר, אבל היא ניצחה בשני משחקים. בסוף היום אמר אביב לדניאל: "תודה שמסרת לי. בפעם הראשונה הרגשתי שאני באמת חלק מהקבוצה." דניאל הבין שלפעמים מסירה טובה שווה יותר מסל. 🔊