🐜 הנמלה והצרצר

בימי הקיץ החמים עבדה הנמלה מהבוקר עד הערב. היא אספה גרגרי חיטה מהשדה, סחבה אותם על הגב אל הקן ואחסנה אותם בחדרים קטנים מתחת לאדמה. היא לא נחה אפילו בצהריים, כשהשמש הייתה הכי חמה. 🔊

הצרצר ישב על עלה גדול, ניגן ושר כל היום. "למה את עובדת כל כך קשה?" שאל את הנמלה. "בואי לשיר איתי! יש אוכל בכל מקום." "אני אוספת אוכל לחורף," ענתה הנמלה. "בחורף יהיה קר, והשדה יהיה ריק." הצרצר צחק: "החורף עוד רחוק! יש לי מספיק זמן." והמשיך לשיר עד השקיעה. 🔊

הקיץ עבר, והחורף הגיע. ירדו גשמים, נשבו רוחות קרות, ובשדה לא נשאר אפילו גרגר אחד. הצרצר חיפש אוכל מתחת לעלים ובין האבנים, אבל לא מצא כלום. הוא היה רעב וקר לו. הוא דפק על הדלת של הקן של הנמלה. "בבקשה," אמר בקול חלש, "יש לך קצת אוכל בשבילי?" 🔊

הנמלה הסתכלה עליו וחשבה רגע. "בקיץ צחקת עליי," אמרה, "אבל אני לא אתן לך לרעוב. היכנס." היא חילקה איתו מהחיטה שלה. הצרצר הודה לה ואמר: "בקיץ הבא אעבוד איתך — ובערב אשיר לשנינו." 🔊