האיינו חיו מציד, מדיג סלמון ומליקוט, והאמינו שבכל דבר בטבע יש רוח — ״קמוי״: הדוב, הנהר, האש והעץ. הם יצרו בגדים מסיבי קליפת עץ (״אטוש״) עם דוגמאות מסולסלות, גילפו בעץ, וניגנו בנבל פה קטן מבמבוק, המוקורי. במאה ה־19 יישבה ממשלת יפן את הוקאידו ואסרה מנהגים רבים של האיינו, ומשפחות רבות הסתירו את מוצאן בגלל אפליה — לכן אין היום מספר מדויק של בני האיינו.
ב־2008 קרא הפרלמנט היפני להכיר באיינו כעם ילידי, וב־2019 חוקק חוק שמכיר בכך. שפת האיינו נמצאת בסכנה חמורה מאוד, עם דוברי אם מעטים מאוד, אבל צעירים לומדים אותה בשיעורים, ברדיו ובספרים. ב־2020 נפתח בהוקאידו ״אופופוי״ — מוזיאון ופארק לאומי לתרבות האיינו, ששמו פירושו ״שרים יחד בקבוצה גדולה״.