הריח
בחלק העליון של האף יש תאים שקולטים חלקיקים זעירים באוויר. כל תא רגיש לסוגי ריחות שונים, והמוח מזהה ריח לפי השילוב. הריח קשור מאוד לזיכרון, ולכן ריח של עוגה יכול להזכיר לנו בית של סבתא. כשהאף סתום מצטננים, התאים לא מגיעים לריח, ואוכל נראה פחות טעים.
הטעם
על הלשון יש ניצני טעם, תאים שקולטים חומרים מומסים ברוק. מקובל לדבר על חמישה טעמים בסיסיים: מתוק, חמוץ, מלוח, מר ואומאמי, הטעם העמוק שקיים באוכל כמו עגבנייה בשלה ופטריות. הסיפור הישן שלכל טעם יש אזור בלשון הוא טעות; ניצני טעם של כל הסוגים נמצאים כמעט בכל חלקי הלשון. מרירות עוזרת לנו להימנע מרעלים, וגם לכן ילדים לפעמים לא אוהבים ירקות מרים.
את הטעם האמיתי של האוכל יוצרים הלשון והאף יחד. לכן כשסוגרים את האף ואוכלים סוכריה קשה להבחין איזה טעם יש בה.
חוש המגע
העור מלא קצות עצבים שקולטים לחץ, מגע קל, חום, קור וכאב. בכפות הידיים ובקצות האצבעות יש הרבה קצות עצבים, ולכן אנחנו מרגישים שם בדקדוק. הכאב אולי לא נעים, אבל הוא חשוב מאוד: הוא מזהיר אותנו שמשהו פוגע בגוף, ומה שחם מדי גורם ליד להימשך.
משחק ובטיחות
אפשר לנסות משחק: עוצמים עיניים ומנחשים חפץ רק במגע, או מריחים צנצנות עם תבלינים. חשוב להקפיד על בטיחות: לא טועמים ולא מריחים חומרי ניקוי או כימיקלים, לא טועמים צמחים לא מוכרים בטבע, ולא נוגעים בגחלים או בסירים חמים. אם שואפים או בולעים משהו שלא צריך, מספרים מיד למבוגר.
ניסוי בטוח: ריח וטעם
בעזרת מבוגר, בחרו פרי מתוק חתוך, כמו תפוח. סגרו את האף בעדינות ואכלו חתיכה: הטעם חלש יותר. עכשיו אכלו חתיכה בלי לסגור את האף: ההבדל מורגש. כך רואים שהריח הוא חלק גדול מהטעם.
אפשר גם לשחק בתחושת מגע: שקית עם חפצים שונים, ומנחשים רק לפי המגע. שימו לב כמה האצבעות מדויקות. תמיד מקפידים רק על אוכל נקי ומוכר, ולא על חומרים לא ידועים.
חושים בצוות
לעיתים שלושת החושים עובדים יחד: כשאוכלים לחם חם, מריחים אותו, טועמים אותו ומרגישים את המרקם בפה. אנשים שאינם יכולים להריח או לטעום פעמים רבות מפצים בחושים אחרים.