ערים קטנות על חוף צר
הפיניקים ישבו ברצועת חוף צרה בין הרי הלבנון לים התיכון, צפונית לארץ ישראל. לא היה להם הרבה מקום לחקלאות, ולכן פנו אל הים. הערים החשובות שלהם היו צור, שנבנתה על אי קטן סמוך לחוף, צידון וגבל, שהיוונים קראו לה ביבלוס. כל עיר הייתה עצמאית ונשלטה בידי מלך משלה.
השם ״פיניקים״ ניתן להם בידי היוונים, וכנראה קשור למילה היוונית לצבע אדום־סגול. הם עצמם קראו לעצמם כנראה ״כנענים״, והשפה שלהם הייתה קרובה מאוד לעברית הקדומה. בתנ״ך הם מוזכרים כ״צידונים״, ומסופר שחירם מלך צור שלח לשלמה המלך ארזי לבנון ובעלי מלאכה לבניין בית המקדש.
סוחרים בכל הים התיכון
הפיניקים בנו ספינות חזקות מעצי הארז של הלבנון, ולמדו לנווט לפי הכוכבים. הם הפליגו לקפריסין, לסיציליה, לסרדיניה, לצפון אפריקה ועד ספרד, ואולי אף מעבר למצר גיברלטר. בדרך הקימו תחנות מסחר ומושבות. המפורסמת שבהן היא קרתגו, בתוניסיה של היום, שנוסדה לפי המסורת בסוף המאה ה־9 לפני הספירה.
הם מכרו עצי ארז, כלי זכוכית, תכשיטים, בדים ושנהב מגולף, וקנו בתמורה כסף, נחושת ובדיל. המוצר היקר והמפורסם ביותר שלהם היה צבע הארגמן, שהופק מחלזונות ים. כדי לצבוע בגד אחד היה צריך אלפי חלזונות, ולכן בגדי ארגמן היו סמל של מלכים ועשירים. גם תכלת הציצית שבמסורת היהודית הופקה מחלזון ים.
האלפבית — המצאה ששינתה את העולם
כתב היתדות וההירוגליפים כללו מאות סימנים, ורק סופרים שלמדו שנים רבות ידעו לקרוא ולכתוב. כבר לפני כ־3,800 שנה ניסו אנשים שדיברו שפות שמיות, כנראה בסיני ובמצרים, להשתמש בסימנים מעטים שכל אחד מהם מייצג צליל אחד. הפיניקים שכללו את הרעיון וקבעו אלפבית של 22 אותיות, כולן עיצורים.
לכל אות היה שם של מילה שמתחילה בצליל שלה: ״אלף״ פירושו שור, ״בית״ פירושו בית, ״מים״ פירושו מים. כשמספר האותיות קטן, הרבה יותר אנשים יכולים ללמוד לקרוא — לא רק סופרים של המלך אלא גם סוחרים ובעלי מלאכה. הכתב שבו כתבו בממלכות ישראל ויהודה, שנקרא ״הכתב העברי הקדום״, היה קרוב מאוד לכתב הפיניקי.
מאלף־בית לאלפא־ביתא
במגעי המסחר עם היוונים, כנראה במאה ה־8 לפני הספירה, אימצו היוונים את האלפבית הפיניקי. הם שמרו על שמות האותיות — אלפא, ביתא, גמא, דלתא — ועל הסדר שלהן, אבל הוסיפו דבר חשוב: אותיות לתנועות, כמו A ו־O. גם המילה ״אלפבית״ עצמה מורכבת משמות שתי האותיות הראשונות.
מן האלפבית היווני התפתח האלפבית הלטיני של הרומאים, שבו כותבים היום אנגלית, צרפתית וספרדית, וגם הכתב הקירילי שבו כותבים ברוסית. במזרח התפתח מן הכתב הפיניקי הכתב הארמי, ומן הכתב הארמי התפתחה ״האות המרובעת״ — האותיות העבריות שבהן אנחנו כותבים היום — וגם הכתב הערבי.
איך אנחנו יודעים על הפיניקים
הפיניקים כתבו בעיקר על פפירוס, חומר שמתכלה מהר, ולכן כמעט כל הספרים שלהם אבדו. מה שנשאר הן כתובות על אבן, כמו הכתובת על ארון הקבורה של אחירם מלך גבל, אחת הכתובות הפיניקיות הקדומות שנמצאו. מלבד זה אנחנו לומדים עליהם מן התנ״ך, מכתבים של היוונים והרומאים ומספינות טרופות שנמצאו בקרקעית הים.
עם הזמן נכבשו ערי פיניקיה בידי אשור, בבל ופרס, ובשנת 332 לפני הספירה כבש אלכסנדר מוקדון את צור אחרי מצור ארוך. קרתגו המשיכה להיות מעצמה ימית ונלחמה ברומא במלחמות הפוניות — חניבעל, המצביא שחצה את האלפים עם פילים, היה קרתגי. בשנת 146 לפני הספירה החריבה רומא את קרתגו.