מנועי קיטור ראשונים שימשו לשאיבת מים ממכרות. ג׳יימס וואט, ממציא סקוטי, שיפר מאוד את המנוע במאה ה־18 והפך אותו ליעיל הרבה יותר. מאז אפשר היה להשתמש בו כמעט בכל מקום: להניע מכונות טוויה ואריגה במפעלים, לשאוב מים ממכרות, ובהמשך גם להניע קטרים וספינות.
לפני מנוע הקיטור, האנרגיה הגיעה בעיקר מהשרירים של בני אדם ובעלי חיים, ובמקומות מסוימים מהרוח ומזרם המים שהניעו טחנות. מנוע הקיטור שחרר את המפעלים מהצורך לשבת ליד נהר, ואפשר לבנות אותם בערים. בגללו הפך הפחם לחומר חשוב מאוד, וכרו כמויות עצומות ממנו.
טעות נפוצה היא לחשוב שג׳יימס וואט המציא את מנוע הקיטור. מנועי קיטור היו קיימים לפניו — וואט שיפר אותם מאוד. על שמו נקראת יחידת ההספק ״וואט״, שמופיעה על כל נורה ומכשיר חשמלי. עוד דבר שכדאי לזכור: שריפת הפחם זיהמה את האוויר, וזו הייתה תחילתו של שימוש נרחב בדלק מחצבי.