בריונות ברשת קשה במיוחד כי היא ״נכנסת הביתה״ — היא יכולה להגיע בכל שעה, להגיע להרבה אנשים מהר, ולפעמים הפוגעים מסתתרים מאחורי שם בדוי. מי שנפגע עלול להרגיש לבד ומבויש — אבל האשמה תמיד אצל הפוגע, אף פעם לא אצל הנפגע. מה עושים: לא עונים ולא נגררים לריב, שומרים צילומי מסך, חוסמים ומדווחים בפלטפורמה, ומספרים למבוגר שסומכים עליו — הורה, מורה או יועצת.
בישראל אפשר לפנות גם למוקד 105 של המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, שפועל בכל שעות היממה ועוזר בין השאר בהסרת תכנים פוגעים. ומי שרואה פגיעה — יש לו כוח גדול: לא להצטרף, לא לעשות לייק ולא להעביר הלאה, לשלוח לנפגע הודעה אישית תומכת, ולספר למבוגר. לספר זה לא להלשין — זה לעזור.