השם בא מהרעיון שטקסט הוא ״מחרוזת״ של תווים, כמו חרוזים על חוט. המירכאות מסמנות למחשב איפה הטקסט מתחיל ונגמר, וכך הוא יודע ש״print״ בתוך מירכאות הוא סתם מילה ולא פקודה. בפייתון אפשר להשתמש במירכאות כפולות או בגרש בודד.
עם מחרוזות אפשר לעשות דברים מיוחדים: לחבר ("שלום " + "עולם" נותן ״שלום עולם״), לכפול ("הא" * 3 נותן ״האהאהא״), ולמדוד אורך (len("שלום") נותן 4). חשוב לזכור: "5" הוא מחרוזת, ו־5 בלי מירכאות הוא מספר — וזה לא אותו דבר.

