בדרך כלל מי שבית המשפט הרשיע ונגזר עליו עונש — נושא בעונש. אבל לפעמים יש נסיבות מיוחדות: מחלה קשה, מצב משפחתי קשה או שינוי גדול שעבר האדם. במקרים כאלה האדם, או מישהו מטעמו, יכול לבקש מהנשיא חנינה, כלומר לבטל את העונש או להקל בו — למשל לקצר תקופת מאסר.
הבקשה לא מגיעה ישר לשולחן הנשיא. גורמים מקצועיים, בעיקר במשרד המשפטים, בודקים אותה ומגישים המלצה, וההחלטה בידי הנשיא. בגלל שזו חריגה מהכלל, משתמשים בסמכות הזו בזהירות, ובעיקר כשחמלה ונסיבות מיוחדות מצדיקות זאת.
טעות נפוצה היא לחשוב שחנינה אומרת שהאדם ״לא אשם״. חנינה אינה מבטלת את פסק הדין ואינה קובעת שבית המשפט טעה; היא רק מוותרת על העונש או מקלה בו. מי שחושב שבית המשפט טעה צריך לערער, וזה כבר תהליך אחר.