מקור האלוורה כנראה בחצי האי ערב, ומשם היא הופצה לכל האזורים החמים בעולם. העלים אוגרים מים בג׳ל שקוף, ולכן היא סובלת יובש. היא אוהבת שמש, מצע מנוקז עם חול והשקיה מעטה, ומצמיחה ״ילדים״ קטנים בבסיס שאפשר להפריד ולשתול.
בין הג׳ל לקליפה יש שכבה דקה של נוזל צהוב ומר, שגורם לשלשול ולכאבי בטן אם בולעים אותו. לכן לא אוכלים עלי אלוורה מהעציץ, ולא נותנים לילדים או לחיות ללעוס אותם.
אנשים רבים מורחים ג׳ל אלוורה על העור, אבל המחקר על התועלת שלו לא חד־משמעי. על כוויה או פצע — שואלים מבוגר, ובמקרה צורך הולכים לרופא או לאחות.