קרוון גדל בתל אביב, בנו של אדריכל נוף, ובצעירותו היה חבר קיבוץ. הוא האמין שפסל לא צריך לעמוד על כן, אלא ליצור ״מקום״: יצירה שאפשר ללכת בה, לשבת בה ולהרגיש את האור, הרוח, המים והצמחים. אחת העבודות הראשונות והמפורסמות שלו היא תבליט הקיר הגדול באולם המליאה של הכנסת.
ליד באר שבע יצר את אנדרטת חטיבת הנגב (1963–1968), מבטון חשוף בצורות של מגדל, תעלות ובונקר, שאפשר לטפס בה ולשמוע בה את הרוח. הוא יצר עבודות בכל העולם, ובהן ״מעברים״ בעיירה פורטבו בספרד, לזכר ההוגה ולטר בנימין. הוא זכה בפרס ישראל ב־1977.