בהתחלה ציירו סימנים פשוטים כדי לרשום כמה שקי שעורה או כמה כבשים יש במחסן. עם הזמן הסימנים נעשו מופשטים, ובנויים מסימנים קטנים בצורת משולש, כמו יתד — ומכאן השם. אחרי הכתיבה ייבשו את הלוח בשמש, או שרפו אותו בתנור, והוא נעשה קשה כאבן.
בכתב היתדות כתבו במשך כשלושת אלפים שנה, בשפות רבות: שומרית, אכדית, בבלית, אשורית ועוד. נמצאו מאות אלפי לוחות: חשבונות, מכתבים, חוזים, תרגילים של תלמידים, ספרות ומדע. גם בארץ ישראל נמצאו לוחות בכתב יתדות, למשל בתל חצור. ספריית המלך אשורבניפל בנינווה שמרה אלפי לוחות — ובהם עלילות גלגמש.