💬 לוחות תקשורת תומכת וחליפית (תת״ח) — להדפסה ולמסך

תת״ח היא כל דרך לתקשר שמוסיפה על הדיבור ("תומכת") או באה במקומו ("חליפית"): הבעות פנים וסימנים בידיים, הצבעה על תמונות בלוח תקשורת, כרטיסים, מחברת תקשורת, ומכשירים או אפליקציות שמשמיעים קול. רוב האנשים שמשתמשים בתת״ח משלבים כמה דרכים.

תת״ח מתאימה לילדים שעוד לא מדברים, לילדים שהדיבור שלהם לא מובן לסביבה, ולילדים שמדברים אבל מתקשים להוציא מילים ברגעים של לחץ או התרגשות — למשל ילדים עם אוטיזם, עם תסמונות גנטיות, עם שיתוק מוחין, עם אפרקסיה של הדיבור, או ילדים שהדיבור שלהם מתעכב. לוח פשוט מנייר הוא דרך טובה להתחיל: הוא זול, לא נגמרת לו הסוללה, ואפשר לקחת אותו לכל מקום.

• "אם ניתן לו לוח, הוא יפסיק לנסות לדבר." לא כך. לפי ASHA ולפי סקירות מחקר (למשל Millar, Light ו-Schlosser, 2006), תת״ח לא פוגעת בהתפתחות הדיבור, ובחלק מהמחקרים הדיבור אף גדל. כשילד מצליח להעביר מסר, יש לו פחות תסכול ויותר סיבות לתקשר.
• "צריך לחכות עד שיהיה מוכן." אין רשימת תנאים מוקדמים. גם פעוטות וגם ילדים שעוד לא מצביעים בדיוק יכולים להתחיל — הלוח וההדגמה הם חלק מהלמידה, לא פרס בסופה.
• "זה רק בשביל ילדים שלא ידברו אף פעם." תת״ח משמשת גם כגשר זמני, וגם כגיבוי לילדים שמדברים חלקית. ממשיכים לעבוד על הדיבור במקביל.
• "מספיקות לו תמונות של אוכל וצעצועים." עם שמות של דברים אפשר בעיקר לבקש. מילות ליבה — לא, עוד, די, איפה, לפתוח, אני — מאפשרות גם לסרב, לשאול, להגיב ולספר.

ילדים לומדים לדבר אחרי שנים שבהן שמעו אנשים מדברים סביבם. ילד שמתקשר בלוח צריך לראות אנשים "מדברים" בלוח שלו — זו ההדגמה, שנקראת גם aided language stimulation או modeling.

• מדברים ונוגעים יחד: אומרים משפט רגיל ונוגעים בלוח במילות המפתח שבו: "רוצה עוד מים?", "איפה הכדור? שם!".
• מדגימים קצת יותר ממה שהילד עושה: אם הוא מצביע על מילה אחת, מדגימים שתיים ("עוד ← רוצה עוד").
• לא בוחנים: לא מבקשים "תראה לי איפה עוגייה" ולא מחכים שיצביע לפני שמקבל. מדגימים, מחכים בסבלנות, ומגיבים לכל ניסיון.
• מכבדים כל מסר: גם "לא" ו"די" הם תקשורת אמיתית. כשהלוח באמת עובד, הילד רוצה להשתמש בו.
• הלוח תמיד בהישג יד: בארוחה, במשחק, בחצר ובאמבטיה (בשמרדף). לוח שנמצא במגירה לא מלמד כלום.
• מתחילים עם כמה מילים שימושיות בפעילות אהובה, ומוסיפים בהדרגה. לא צריך ללמד את כל הלוח בבת אחת.

הלוחות כאן הם נקודת התחלה כללית. ההחלטה איזה אמצעי תת״ח מתאים לילד, כמה תמונות יהיו בלוח, באיזה גודל ובאיזה סידור — היא חלק מהערכה של קלינאית תקשורת, ולפעמים גם של מרפאה בעיסוק או של צוות תת״ח. כדאי להראות לקלינאית את הלוח לפני שמתחילים, לשאול אילו מילים להוסיף או להוריד, ולהשתמש באותו לוח בבית ובגן.

אם הילד כבר משתמש בלוח, במחברת או במכשיר עם סמלים אחרים — עדיף להמשיך עם המערכת המוכרת לו, ולהשתמש בדפים כאן רק בתיאום.

• לוח מדבר: בוחרים לוח (ליבה או נושא), לוחצים על תמונות, והמשפט נבנה בפס העליון. "הקראה" משמיעה את כל המשפט בקול של המכשיר. במסך מלא הלוח נוח לטאבלט.
• להדפסה: לוח ליבה על דף אחד, או בגודל A3 בשני חלקים; לוחות נושא לכל פעילות; כרטיסים בודדים לגזירה; לוח "קודם–אחר כך" עם שתי התמונות שבחרתם; ולוח בחירה בין 2 או 4 אפשרויות עם פס "אני רוצה".
• שחור־לבן: התמונות מודפסות באפור, ואפשר לצבוע את המסגרות לפי קוד הצבעים.
• את כרטיסי הוויסות, הרגשות וסדר היום תמצאו בעמוד כרטיסיות הוויסות והתקשורת.