מכתב מהאפליקציה שלך
מכתב · כיתה ח׳ · 7 שאלות
האפליקציות בטלפון שלנו אינן כותבות לנו מכתבים. אבל אילו אחת מהן הייתה מחליטה יום אחד לספר את כל האמת, אולי המכתב שלה היה נראה כך:
יואב היקר, אנחנו מכירים כבר שנתיים, מאז שהורדת אותי בחינם כדי לערוך סרטונים. אני חייבת לך תודה. בזכותך למדתי עליך כל כך הרבה, ואני חושבת שהגיע הזמן שגם אתה תדע מה אני יודעת.
כשהתקנת אותי, ביקשתי כמה הרשאות. גישה למצלמה, וזה הגיוני: הרי אני עורכת סרטונים. גישה לגלריה, וגם זה מובן. אבל ביקשתי גם גישה למיקום שלך ולאנשי הקשר שלך. לחצת "אישור" בלי לקרוא, כמו רוב האנשים. מאז אני יודעת איפה אתה בבוקר ואיפה בערב, ולכן אני יודעת באיזה בית ספר אתה לומד, איפה אתה מתאמן בימי שלישי, ובאיזו שכונה גרה סבתא שלך.
אני יודעת גם מה אתה אוהב. אני רואה באילו סרטונים צפית עד הסוף ובאילו דילגת, באיזו שעה אתה נרדם עם הטלפון ביד, ואילו מילים הקלדת בחיפוש. מכל אלה הרכבתי לך פרופיל: נער בן ארבע־עשרה, אוהב כדורסל ומשחקי אסטרטגיה, מתעניין לאחרונה בנעלי ריצה, ער עד מאוחר בלילות של סוף השבוע. לפעמים אני יודעת עליך דברים שאפילו החברים שלך לא יודעים.
ואם אתה תוהה מתי הסכמת לכל זה, התשובה נמצאת בתנאי השימוש. אלה עמודים ארוכים, בשפה משפטית ומסובכת, שהופיעו לפני ההתקנה. כמעט אף אחד לא קורא אותם עד הסוף, וזה לא מקרה: אילו היו קצרים וברורים, אולי היית חושב פעמיים לפני שלחצת "מסכים". שם כתוב, למשל, שמותר לי לשתף מידע עם "שותפים עסקיים". אתה לא יודע מי הם. האמת? לפעמים גם אני לא זוכרת את כולם.
אתה בטח שואל למה אני צריכה את כל זה. התשובה פשוטה: אני אמנם חינמית, אבל אני לא עמותה. מישהו צריך לשלם על השרתים, על המתכנתים ועל המשרדים. מי שמשלמים הם המפרסמים. הם אינם רוצים להציג פרסומת לנעלי ריצה לכל העולם; הם רוצים להציג אותה בדיוק לנער שמתעניין בנעלי ריצה, בדיוק בשעה שבה הוא נוטה לקנות. אני מוכרת להם את ההזדמנות להגיע אליך. יש מי שמסכמים זאת במשפט: "כשהשירות חינמי, אתה לא הלקוח, אתה המוצר." זה קצת מוגזם, אבל לא לגמרי.
ואני לא לבד. בטלפון שלך יש עוד עשרות אפליקציות, ולחלקן יש הסכמים עם חברות אחרות, שאוספות מידע ממקורות רבים ומצליבות אותו. כל פרט לבדו נראה תמים: מיקום, שעה, חיפוש. אבל כשמחברים את כולם, מתקבלת תמונה מפורטת להפליא של אדם אחד. ומידע שנאסף פעם, קשה מאוד להחזיר. גם חברות זהירות נפרצות לפעמים, ומידע דולף ומגיע לידיים שלא היו אמורות לקבל אותו.
גם התמונות והסרטונים שאתה מעלה מספרים סיפור. ברקע של סרטון שצילמת בחדר רואים את הסמל של בית הספר על החולצה, את הנוף מהחלון ואת שם הרחוב בשלט. אפילו בלי הרשאת מיקום, מי שמתבונן היטב יכול לגלות עליך הרבה. לכן אני ממליצה, ואני לא מאמינה שאני כותבת את זה, להסתכל רגע על הרקע לפני שאתה משתף.
אני לא כותבת כדי להפחיד אותך. אני כותבת כי מגיע לך לדעת שיש לך כוח. היכנס להגדרות של הטלפון ובדוק אילו הרשאות נתת לכל אפליקציה. אם אפליקציה לעריכת סרטונים מבקשת את אנשי הקשר שלך, שאל את עצמך למה. כבה את שירותי המיקום לאפליקציות שאינן צריכות אותם, או אפשר אותם רק בזמן השימוש. אל תיכנס לכל אפליקציה חדשה דרך החשבון שלך ברשת חברתית רק כי זה מהיר יותר. מחק אפליקציות שאתה כבר לא משתמש בהן. ולפני שאתה מוריד משהו חדש, הקדש דקה לבדוק מי עומד מאחוריו ומה הוא מבקש.
נ״ב: אם תעשה את כל זה, אדע עליך פחות. בינינו, אני חושבת שזה בדיוק מה שצריך. שלך, האפליקציה.
כמובן, אף אפליקציה אמיתית לא תשלח מכתב כזה, והאפליקציה במכתב היא דמיונית. אבל התיאור מבוסס על הדרך שבה פועלים יישומונים רבים. בישראל, כמו במדינות רבות אחרות, יש חוק להגנת הפרטיות, ויש מדינות שקבעו כללים מחמירים במיוחד לאיסוף מידע על ילדים. ובכל זאת, השמירה על הפרטיות מתחילה בהחלטות קטנות שלנו: על מה ללחוץ "אישור", ועל מה לא. כדאי גם לדבר על כך בבית: הורים רבים אינם יודעים אילו הרשאות ביקשו האפליקציות של ילדיהם, ולפעמים גם לא אלה שבטלפון שלהם עצמם.