השם בא מארגון התקנים הבינלאומי, והמספרים נשארו מתקופת סרטי הצילום, שבה לכל סרט הייתה רגישות לאור. במצלמה דיגיטלית ISO הוא הגברה של האות.
ערכים נפוצים הם 100, 200, 400, 800, 1600 ועוד. כל הכפלה מבהירה בערך פי שניים. ביום שמשי משתמשים בערך נמוך, ובערב או באולם — בערך גבוה.
כמו רדיו שמגבירים בו שידור חלש ושומעים גם יותר רחש, גם ISO גבוה מגביר את ההפרעות — ובתמונה הן נראות כנקודות קטנות שנקראות רעש.
במצב אוטומטי המצלמה בוחרת ISO לבד, אבל אפשר לראות על המסך באיזה ערך היא בחרה. כדאי לשים לב: אם ה־ISO גבוה מאוד, אולי אפשר להוסיף אור או להישען על משהו יציב.