כשעננים שמגיעים מהים פוגשים הרים, הם נדחפים למעלה. ככל שהאוויר עולה הוא מתקרר, והאדים שבו הופכים לטיפות — ויורד גשם על המדרון שפונה לים. כשהאוויר עובר את הפסגה ויורד בצד השני, הוא מתחמם, והעננים כבר התרוקנו. לכן בצד השני של ההרים יורד הרבה פחות גשם. האזור היבש הזה נקרא ״צל גשם״, כמו שבצל של עץ לא מגיעה שמש.
בישראל רוב סופות הגשם מגיעות מצפון־מערב, מעל הים התיכון. הן מורידות גשם על מישור החוף ועוד יותר על ההרים — הגליל, השומרון והרי יהודה. אבל ממזרח להרים, במדבר יהודה ובבקעת הירדן, האוויר כבר יורד ומתחמם, ולכן שם יבש מאוד. כך קורה שבמרחק של קילומטרים ספורים בלבד מירושלים, שיורד בה גשם רב יחסית, מתחיל מדבר.
טעות נפוצה היא לחשוב שמקום יבש תמיד נמצא רחוק מהים או קרוב לקו המשווה. צל גשם מראה שגם ההרים קובעים איפה ירד גשם. עוד טעות: לחשוב שבצל גשם אף פעם לא יורד גשם — יורד, אבל הרבה פחות, ולפעמים גשם חזק שירד על ההרים זורם דרך הנחלים ויוצר שיטפונות בזק במדבר.