הרעיון של המושב היה לשלב בין עצמאות לבין שיתוף. כל משפחה עובדת במשק שלה — מגדלת ירקות, פירות, פרחים או בעלי חיים — ומחליטה בעצמה איך לנהל אותו. במקביל, חברי המושב עוזרים זה לזה: הם משווקים את התוצרת יחד, קונים יחד ציוד ושירותים ומקיימים מוסדות משותפים. נהלל, המושב הראשון, מפורסם בתכנון העגול שלו: הבתים מסודרים במעגל, והשדות נמתחים מהם החוצה כמו קרניים.
מושבים רבים הוקמו בישראל, בעיקר בשנים הראשונות של המדינה, כשהגיעו עולים רבים. בעבר החקלאות הייתה מרכז החיים במושב, והיום רבים מהתושבים עובדים גם במקצועות אחרים, ויש בתים שאינם קשורים כלל לחקלאות. יש גם מושב שיתופי, שבו המשק החקלאי משותף כמו בקיבוץ, אבל כל משפחה מנהלת את משק הבית שלה.
טעות נפוצה היא לחשוב שמושב וקיבוץ הם אותו דבר. בקיבוץ המקורי הכול היה משותף, ובמושב לכל משפחה משק משלה. עוד טעות: לחשוב שכל יישוב קטן הוא מושב. יש גם כפרים, יישובים קהילתיים ומועצות מקומיות — לכל אחד מהם צורת ארגון אחרת.