לפני מיליוני שנים התרומם בנגב גבנון באדמה. בחלקו העליון הייתה שכבה של סלע קשה, ומתחתיה שכבות של סלע רך, כמו אבן חול. כשהשכבה הקשה נסדקה, המים והרוח התחילו לסחוף את הסלע הרך שמתחת, והוציאו אותו דרך נחל אחד. לאט לאט נחפר עמק עמוק, שקירותיו מסלע קשה — וכך נוצר מכתש.
בנגב יש שלושה מכתשים גדולים: מכתש רמון, המכתש הגדול והמכתש הקטן. מכתש רמון הוא הגדול שבהם — אורכו כ־40 קילומטרים — ועל שפתו בנויה העיירה מצפה רמון. בתוך המכתשים חשופות שכבות סלע בצבעים רבים, ומבקרים בהם מטיילים, חוקרים וגם חובבי כוכבים, כי השמיים מעל המדבר כהים ובהירים. בגלל הייחוד שלהם, גם בשפות אחרות משתמשים לפעמים במילה העברית ״מכתש״.
הטעות הנפוצה ביותר היא לחשוב שמכתש נוצר מפגיעה של מטאוריט או שהוא לוע של הר געש. לבורות כאלה יש שמות אחרים: מכתש פגיעה ולוע. המכתש בנגב נוצר מסחיפה — מים ורוח שחפרו בסבלנות במשך מיליוני שנים.