לרובוט יש בדרך כלל שלושה חלקים חשובים: חיישנים שאוספים מידע, כמו מצלמות ומדי מרחק; ״מוח״ ממוחשב שמחליט מה לעשות; ומפעילים — מנועים, גלגלים וזרועות — שמבצעים את הפעולה. המילה ״רובוט״ הופיעה לראשונה במחזה של הסופר הצ׳כי קארל צ׳אפק, שנכתב בשנת 1920, ומקורה במילה צ׳כית שפירושה עבודת כפייה או עבודה קשה.
רובוטים במפעלים חוזרים על אותה פעולה בדיוק רב, אלפי פעמים. רובוטים אחרים, כמו שואב אבק רובוטי או רובוט שחוקר את מאדים, צריכים להתמודד עם סביבה משתנה, ושם בינה מלאכותית עוזרת להם לזהות מכשולים ולהחליט לאן לנוע.
טעות נפוצה היא לחשוב שכל רובוט נראה כמו אדם מתכת שמדבר וחושב. רוב הרובוטים בכלל לא נראים כמו בני אדם — הם זרועות, עגלות או מכשירים קטנים. וגם רובוט מתקדם לא מרגיש ולא רוצה דברים; הוא פועל לפי תוכנה. מצד שני, לא כל תוכנת בינה מלאכותית היא רובוט — לצ׳טבוט, למשל, אין גוף.