רוב מערכות הבינה המלאכותית של היום עובדות בעזרת מציאת תבניות בהמון נתונים. למשל, מערכת שראתה אלפי תמונות של חתולים לומדת אילו צורות וצבעים מופיעים בהן שוב ושוב, ואז יכולה לנחש אם בתמונה חדשה יש חתול. היא לא ״יודעת״ מה זה חתול כמו שאנחנו יודעים — היא מחשבת מה הכי סביר.
המונח ״בינה מלאכותית״ הוצע בשנת 1955 בידי המדען ג׳ון מקארתי ושותפיו, לקראת כנס מדעי שנערך בקיץ 1956 במכללת דרטמות׳ שבארצות הברית. הכנס הזה נחשב לתחילתו של התחום. מאז התחום עבר תקופות של התלהבות ושל אכזבה, והתקדם מאוד כשהמחשבים נעשו חזקים יותר וכשנאספו הרבה יותר נתונים דיגיטליים.
טעות נפוצה היא לחשוב שלבינה מלאכותית יש רגשות, רצונות או מחשבות משלה, כמו בסרטים. בפועל היא תוכנה שמחשבת תחזיות לפי מה שלמדה מנתונים. היא יכולה להיות שימושית מאוד, אבל היא גם טועה, ולכן חשוב שאדם יבדוק את מה שהיא עושה.