הנער שהמציא כתב לאצבעות
מידע · כיתה ה׳ · 6 שאלות
דמיינו שאתם רוצים לקרוא ספר, אבל אינכם יכולים לראות את האותיות. כך חיו במשך דורות רבים אנשים עיוורים, שרוב הספרים בעולם היו סגורים בפניהם. הכול השתנה בזכות נער צרפתי בשם לואי ברייל.
לואי נולד בשנת 1809 בכפר קטן ליד פריז. אביו היה בעל מלאכה שהכין חפצים מעור, והילד הקטן אהב לשחק בסדנה שלו. יום אחד, כשהיה בן שלוש, נפצע לואי בעינו מכלי חד. הפצע הזדהם, הזיהום עבר גם לעין השנייה, ובתוך זמן קצר איבד הילד את ראייתו לגמרי.
לואי היה ילד סקרן ונבון, והוריו רצו שילמד. כשגדל מעט נשלח לבית ספר מיוחד לילדים עיוורים בפריז. בספרייה של בית הספר היו ספרים שאותיותיהם הובלטו מתוך הנייר, כדי שאפשר יהיה למשש אותן. אבל הספרים האלה היו גדולים וכבדים, והקריאה בהם הייתה איטית ומייגעת. קשה מאוד היה לזהות כל אות רק במגע האצבעות.
יום אחד הגיע לבית הספר קצין מהצבא והציג שיטה שפיתח: כתב של נקודות בולטות, שנועד לאפשר לחיילים להעביר הודעות בחושך בלי להדליק אור. לואי התלהב מהרעיון, אבל גילה שהשיטה מסובכת מדי. כל סימן בה היה מורכב מנקודות רבות, ואצבע אחת לא הצליחה לחוש את כולן בבת אחת.
לואי החליט לשפר את השיטה. במשך זמן רב, בשעות הפנאי ובלילות, ניסה צירופים שונים של נקודות. כשהיה בן חמש־עשרה בלבד, השלים את המשימה. הוא יצר כתב שבו כל אות בנויה ממשבצת קטנה של שש נקודות לכל היותר, המסודרות בשני טורים של שלוש. משבצת כזו קטנה מספיק כדי שקצה האצבע יחוש אותה כולה במגע אחד.
מכיוון שבכל משבצת אפשר להבליט חלק מהנקודות ולהשאיר אחרות שטוחות, נוצרים צירופים רבים. כך יכול היה לואי לייצג את כל האותיות, וגם מספרים, סימני פיסוק ואפילו תווים של מוזיקה.
לואי ברייל גדל והיה למורה בבית הספר שבו למד. התלמידים העיוורים אהבו את השיטה שלו, כי בעזרתה יכלו לקרוא ולכתוב בקלות ובמהירות. אבל המבוגרים לא מיהרו לקבל אותה, ורק אחרי מותו הוכרה השיטה באופן רשמי.
כיום משמש כתב ברייל אנשים עיוורים ולקויי ראייה בכל רחבי העולם, וקיים גם בעברית. אפשר למצוא אותו על כפתורי מעליות, על אריזות של תרופות ועל שלטים במקומות ציבוריים. ההמצאה של נער אחד פתחה את עולם הספרים בפני מיליוני אנשים.