🦴 הכלב והבבואה

היה זה יום חם, וכלב אחד לא אכל דבר מהבוקר. פתאום מצא עצם גדולה ועסיסית ליד חנות הקצב. הוא תפס אותה בפיו ורץ הביתה, כדי לאכול אותה בשקט, בלי שאף כלב אחר יבוא ויבקש ממנו חתיכה. 🔊

בדרך הביתה היה עליו לעבור על גשר צר מעל נחל. באמצע הגשר הציץ למטה וראה במים כלב אחר, ובפיו עצם. המים בנחל זרמו לאט, ופני המים היו חלקים ומבריקים, והעצם של הכלב שבמים נראתה לו גדולה יותר מהעצם שלו. 🔊

"אני רוצה גם את העצם ההיא," חשב הכלב החמדן. "שתי עצמות טובות יותר מעצם אחת! אם אנבח עליו חזק, הוא יפחד, יברח ויפיל אותה." הכלב לא הבין שבמים אין שום כלב אחר. מה שראה היה רק הבבואה שלו עצמו, כמו במראה. 🔊

הכלב פתח את הפה ונבח בכל הכוח. באותו רגע נפלה העצם שלו אל הנחל, והזרם לקח אותה רחוק. הכלב הסתכל שוב במים, אבל עכשיו גם לכלב שבמים כבר לא הייתה שום עצם. 🔊

הכלב חזר הביתה רעב ועצוב. כל הדרך חשב על העצם הגדולה שהייתה לו בפה ועל הטעות שעשה. הוא רצה לקבל עוד ועוד, ובסוף נשאר בלי כלום. ומאז, בכל פעם שעבר על הגשר, נזכר בבבואה שבגללה איבד את הארוחה שלו. 🔊