צומת של שלוש יבשות
אין הגדרה אחת מוסכמת למזרח התיכון, אבל לרוב הוא כולל את מערב אסיה — ממצרים ועד איראן, ומטורקיה ועד חצי האי ערב. בין המדינות: מצרים, ישראל, ירדן, לבנון, סוריה, עיראק, ערב הסעודית, מדינות המפרץ, תימן, איראן וטורקיה. המונח עצמו נוצר באירופה, ומתאר את האזור מנקודת המבט של מי שמסתכל עליו ממערב.
מיקומו של האזור הפך אותו לגשר יבשתי וימי: דרכו עברו שיירות מסחר, צבאות ונוסעים בין היבשות. גם היום עוברים בו מעברים ימיים חשובים — תעלת סואץ שמחברת את הים התיכון לים סוף, מצר באב אל־מנדב בדרום ים סוף, מצר הורמוז שבפתח המפרץ הפרסי, ומצרי הבוספורוס והדרדנלים בטורקיה. כשאחד מהם נחסם, הסחר העולמי כולו מרגיש זאת.
מדבריות ונהרות
רוב המזרח התיכון יבש: מדבריות גדולים כמו המדבר הערבי, שבו "הרובע הריק" — אחד ממרחבי החול הגדולים בעולם — מדבר סיני והמדבר הסורי. ברוב האזור יורדים פחות מ־250 מילימטרים של גשם בשנה, והקיץ חם מאוד. רק ברצועות החוף ובהרים יורד גשם רב יותר, ובמקומות כמו הרי לבנון ומזרח טורקיה יש אפילו שלג.
לכן הנהרות היו תמיד מקור החיים. בין החידקל לפרת, בעיראק של היום, נמצאת מסופוטמיה — "ארץ בין הנהרות". יחד עם אזורי הגשם של סוריה, לבנון וארץ ישראל היא יוצרת קשת שנקראת הסהר הפורה, ושם, לפני כ־11 אלף שנה, החלו בני האדם לגדל חיטה ושעורה ולביית בעלי חיים. ממערב זורם הנילוס, שלאורכו חיים כמעט כל תושבי מצרים, על פס צר של אדמה ירוקה בתוך המדבר.
נפט, גז ומים
סביב המפרץ הפרסי נמצאים בערך מחצית ממאגרי הנפט הידועים בעולם — בערב הסעודית, איראן, עיראק, כווית ואיחוד האמירויות — ובקטר יש מאגרי גז עצומים. הנפט הפך מדינות מדבר קטנות לעשירות מאוד, ואפשר לבנות בהן ערים כמו דובאי ודוחה, שגדלו מעיירות קטנות לערים מודרניות בתוך כמה עשורים. מדינות המפרץ מנסות עכשיו לגוון את הכלכלה לפני שהביקוש לנפט ירד.
מים, לעומת זאת, הם המשאב החסר באזור: המזרח התיכון וצפון אפריקה הם האזור שבו לכל אדם יש הכי מעט מים מתחדשים בעולם. נהרות משותפים — הנילוס, החידקל והפרת, הירדן — יוצרים מחלוקות בין מדינות, ומדינות רבות, ובהן ישראל, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, נשענות על התפלת מי ים.
אנשים, שפות וישראל באזור
במזרח התיכון חיים מאות מיליוני בני אדם. המדינות הגדולות באוכלוסייתן הן מצרים, עם יותר מ־100 מיליון תושבים, איראן וטורקיה. השפות העיקריות הן ערבית, פרסית, טורקית, עברית וכורדית, והאזור הוא מקום הולדתן של היהדות, הנצרות והאסלאם. האוכלוסייה צעירה מאוד ברוב המדינות, והעיור מהיר.
ישראל היא המדינה היחידה באזור עם רוב יהודי. היא חתמה על הסכמי שלום עם מצרים (1979) ועם ירדן (1994), ובשנת 2020 על "הסכמי אברהם" עם איחוד האמירויות ובחריין, ואחר כך גם עם מרוקו. לצד זה, האזור ידע מלחמות וסכסוכים רבים, שלהם יש גם שורשים גאוגרפיים — מחלוקות על גבולות, על מים, על משאבים ועל מקומות קדושים.