בשביל מחשב, תמונה היא טבלה ענקית של מספרים: כל נקודה קטנה, פיקסל, מיוצגת במספרים שמתארים את הצבע שלה. מערכת זיהוי תמונה, בדרך כלל רשת עצבית, אומנה על אלפי ואף מיליוני תמונות עם תוויות, ולמדה אילו תבניות של צבעים, קווים וצורות מתאימות לכל דבר.
כשמערכת כזו רואה תמונה חדשה, היא לא ״רואה״ כמונו. היא מחשבת לכל אפשרות כמה היא סבירה, למשל ״כלב — 90 אחוז, זאב — 8 אחוז״, ובוחרת את הסבירה ביותר. כך עובדים חיפוש תמונות, סידור אוטומטי של אלבומים ואפליקציות שמזהות צמחים.
טעות נפוצה היא לחשוב שמחשב שמזהה תמונה מבין אותה. מערכת יכולה להתבלבל משינוי קטן שאדם בכלל לא היה שם לב אליו, או לזהות ״כבשה״ בכל שדה ירוק כי בתמונות האימון כבשים הופיעו תמיד על דשא. לכן גם כאן צריך בדיקה אנושית במקרים חשובים.